על נס הנציונאל (או: פורמת באינצ'ים)

על נס הנציונאל (או: פורמת באינצ'ים)
 
חג קווילט נציונאלי שמח! השבת השלישית של מרץ היא הNational quilt day 
ואני מחבבת מועדים שנקבעים לפי סופי שבוע.

לכבוד האירוע המרגש והחגיגי, ולכבוד העובדה שניסיתי למצוא בגדים ישנים של לולה באחד הארגזים ובמקום מצאתי ריבועי בדים שתכננתי לתפור מהם קווילט לדור לפני… לפני 6 שנים(!), החלטתי להתיישב חדורת מוטיבציה, מלאת תקווה, עם אש בעיניים – בקיצור, להתיישב ולסיים את הקווילט.
(זה סיפור עצוב – אני רק מזהירה – שהוא עצוב גם למי שלא תופרת – שלא תגידי שלא הזהרתי – ואין לו סוף טוב גם.)
פרשתי את ריבועי הבדים על קרש הגיהוץ (כבר עצוב) ונחרדתי מהמראה שנגלה – ריבועים ריבועים של שילובי בדים כה מכוערים – בדים יפייפים אבל ביחד – אוי. מה חשבתי??

ואז ברגע של הארה ראיתי נמר על הקווילט (קטע הוליוודי משהו), ממש ראיתי אותו בדיוק איך הוא מודפס על הבד ומה אני רוקמת עליו בשביל שישתלב עם הבדים המאוד לא מתאימים, ולא נותרה ברירה אלא לפסוע לתוך היכל האימה הפיננסי – חנות הבדים המאוד גדולה ומאוד מאוד מפוארת בפרבר המשעמם שלי.
למגינת ליבם של דורדור ואלה שחוגגים את האביב בחופשה, הם נאלצו לבוא איתי, לטפס על הגלילים המסודרים, למשוך, להחזיר, לסחוב ובאופן כללי עמדו בזה בגבורה, ואיתם גוני שתקעתי במנשא אחרי שהעיפה מהמדפים את כל הגזרות ושמחה שהיא מקבלת מוצץ סתם כך באמצע היום. ניחא.
דווקא מצאתי הרבה נמרים, הנמר הוא סמל של אחת הקבוצות באיזה ספורט אמריקאי שעדיין לא פענחתי, אבל זה לא היה הנמר שלי.

אז התפשרתי על שועל.

כמובן שהוא היה תקוע עמוק בתוך דוגמת הבד ואילץ אותי לקנות חצי יארד שלא רציתי אבל כולי כבר הייתי במשימת ההצלה של הקווילט הכעור.
וכן, היה יותר פשוט וזול לתפור טופ חדש. אבל הייתי במשימה. 

ואז נזכרתי שצריך לקנות גם מילוי ובד אחורי ובד לבינדינג ו.. דור ניסה בכוחות אחרונים למלמל "אמא, באמת את צריכה עוד בד?" אבל כבר לא שמעתי. נו, הייתי במשימה.

ואז שמתי את השועל ושאר הבדים היפים והחדשים על הריבועים. ולא, זה עדיין היה נורא.
החלטתי שאני פורמת את כל הריבועים עם הבדים הכחולים הלא קשורים, אבל כבר הגיע הבוקר ונטע פסע (על הקווילט) והכריז שזה כל כך cool ושמח שזו תהיה השמיכה שלו. אז זו תהיה השמיכה שלו. כמובן שהוא אהב במיוחד את בד העיגולים הכחולים הלא קשור.
החלטתי לרכז את כל הגועל בחלק התחתון של הקווילט שלפחות יהיה חצי יפה.
ואז הבנתי שהריבועים לא באותו גודל. בכלל.

כלומר הם היו פעם באותו גודל אבל אז הפכתי חצי מהם לריבועים של טכניקה שנקראת flagstone  blocksאבל משום מה לא את כולם. אולי תכננתי להמשיך? אולי חשבתי שיהיה מגניב לשלב? אולי לא חשבתי? מה קרה שם לפני 6 שנים, לא ברור…
אני המשכתי. כי אני במשימה. 

זה יהיה קווילט חלופי.
(לעצמי, כן?)
נעשה ריבועים משתלבים שפשוט לא יהיו פינות שמתחברות יפה (ולא משנה שזו מהות שמיכת הטלאים – החיבורים…). אני במשימה לסיים את הקווילט הזה.
ואז גיליתי שהסכין גלגלת שלי לא חותך.
התחלתי לגזור במספרים.
כראשונת הקווילטריות! אמרתי לעצמי, אין נכון וסמלי יותר מאשר לעבוד בטכניקה מסורתית לקראת יום חג הנציונאל!
דיברתי לעצמי הרבה השבוע.
ואז …

טוב, ואז כל דבר, אבל ממש כל דבר קרה רע. ורע ז"ת שאי אפשר להגיד – היי זה רק שיפר בסוף! כי תכל'ס לגזור במספריים זה עקום, הריבועים הכעורים שגם לא מתחברים זה הכי עקום וכשלא הצלחתי לפתוח את קופסת המחטים (כי בלילה של כזו קארמה לא לוקחים סיכון ומתחילים עם מחט חדשה) וכשכל המחטים עפו לכל הכיוונים, אבל כולן נחתו בעמידה ישר לתוך הפרקט… טוב אז, אז כבר הבנתי שאין מה להלחם. 
קווילט לא יהיה פה.

אבל אני הייתי במשימה… אז המשכתי…
מפה לשם איכשהו הגעתי לשלב התיפורים (הדוגמא התפורה שמחברת את כל השכבות בקווילט) – ולהבין שזו מכונה חדשה ואין לי רגל מתאימה.
השבירה היתה קשה ודי התרסקתי, אבל הי! אני במשימה וכו וכו.
תפרתי את כל הגועל נפש עם רגל רגילה והכל – כצפוי – יצא איום ונורא.
ככה אני במשימה כנראה.
לא הצלחתי להביא את עצמי לחתוך בד לבינדינג (הסיום של השמיכה) מה גם שידעתי שאין סיכוי לתפור אותו כמו שצריך ולכן החלפתי משימה.

פתחתי את הנייד והזמנתי מאמזון אהובי "רגל הולכת" לתפירת קווילט.
המשימה בוצעה בהצלחה.

הגיע הבוקר והילדים שכנראה היו חצי עיוורים מקורי שינה התלהבו מהשמיכה הלא גמורה ונטע כצפוי התרגש מהשועל וצחק מהפינגווין (זה מצחיק אותי גל! – הוא לא קורא לי אמא. לפוסט אחר).

אז צילמתי שתיהיה מזכרת. אבל תקריבים ובלי צד אחורי.

וכהרגלי – כשאני מרגישה רע עם עצמי – אני פשוט הולכת לראות כאלו שעושות דברים מדהימים בכדי שיהיה לי תירוץ להרגיש ממש חרא.
אז חגגנו את המשך יום הנאציונל בתערוכה חמודה של גילדת הקווילט המקומית – חוויה אנתרפלוגית מעניינת, לא רק הקווילטים עצמם, כל האירוע, ההגרלות, הדמויות…

הילדים היו סקרניים וביקורתיים (עכשיו כשאני כותבת אני ממש גאה – אלו ערכים שאני רוצה להנחיל, ולא דבקות במשימה נניח) והצליחו להתנהג יפה בעיקר כי ניתנה לנו הזכות להצביע בתחרות הקווילט האהוב והם הרגישו חשובים כשופטי התחרות.

אני הצבעתי לשמיכה המרגשת הזו שהתחילה איזו דודה לפני עשרות שנים והאחיינית שלה סיימה, הכל רקום ביד כמובן…

ונטע, טוב, הוא מצא ג'ירף.

אז עכשיו אני צריכה דעה כנה.

אני יודעת איך קוראים לבלוג שלי, אבל…
להיות הראשונה שפורמת קווילט שלם? 

נשיקות,
בעיקר פורמת