בהתחלה היו סבא וסבתא…

ככה מתחילים.
סבא בצלאל וסבתא בלהה, שתי דמויות מיתולוגיות בסיפור שלי – גם בזה ה"אמיתי" שלי וגם בזה של הסטודיו. כי מהם הכל התחיל. חלק מהירושה שלי כולל כמה תמונות (מה שנקרא אצלי היום "וינטאג'"..) של יום החתונה ושנים שאני מעבירה תמונה אחת קטנה ועלובה ממסגרת למסגרת, מקיר תמונות אחד לשני ואפעס -לא משהו.
אז התחלתי איתם, מהתמונה הזו. לא ידעתי עד הסוף מה אני רוצה – מעבר לזה שזו הזדמנות לבדוק מה אני יכולה להציע לעוד מישהי שיש לה כזו תמונה בדיוק. הנחתי שאני לא מיוחדת בתחום אחזקת התמונות (-:
ונראה לי שגם הייתי צריכה תירוץ רשמי לקנות בד להדפסה, חישוקים, דיו למדפסת, עוד חוטים…בדיקת התכנות.

 אז ככה זה התחיל, רשמתי בהתחלה מליון סקיצות (אולי ארבע!) לכל מיני אופציות לפרחים רומנטיים (שאני משתמשת בהם היום הרבה יותר מבדוגמא הזו..) אבל זה לא הסתדר לי עם בצלאל ובלהה, שהיו הרבה דברים בתור סבים, אבל בטח לא רומנטיים בתפיסתי כילדה. היום אני יודעת יותר על מערכת יחסים מורכבת, שהתחילה בהרבה להט ומכתבים משדה הקרב, רווי הגעגועים, והסתיימה בטונים אחרים.
אז פישטתי את הפרחים.

יצאו לי זיקוקים (-:

(התמונות האלו ממש מתחילת הדרך, כשעוד חשבתי שאם רק אעלה הפקת צילומים הכל יסתדר)

ובאמת מישהיא אחת התחברה לעניין והזמינה (כן, לפני כריסטמס) 7 חישוקים כאלו מתמונה של הסבים שלה – לכל הדודים. וזה היה סיוט… ולמדתי שאני לא משתמשת בבד נכון להדפסה, ולמדתי לעבוד אחרת בפוטושופ ובעיקר למדתי. שעות.
החודש צילמתי את הדוגמא הזו מחדש, מהזמנה אחרת, חדשה – נראה שונה כשהתמונה צולמה ב-2017 ולא ב-1948 נכון?
אין ספק שהפנמתי זויות יותר טובות מהטלפון…

 ואני חושבת שגם הרקמה נראית מוצלחת יותר ולוקחת לי פחות זמן עבודה (-:

זהו, אחרונה להיום:

 נחמד לי ככה – שתי עבודות בשני קצוות תהליך שעדיין מתרחש.
אתמול אחרי שצללתי (ממקפצה גבוהה!) וסיפרתי ואפילו חלקתי איזה לינק חצי מוחבא על הסטודיו, הבנתי שכרגיל קשה קצת להבין אותי ומה זה בעצם שאני עושה שם? זו באמת בעיה. הגדרה. אומרים אנשים חשובים שצריך לדעת לדייק ולהגדיר את העסק שלך במשפט – אני עדיין לא שם… את עצמי אני עדיין מדייקת והסטודיו הוא חלק ממה שאני עכשיו אז הוא חייב להשתנות כל הזמן, לפי המחזור החודשי, כמות המים ששתיתי, ביקורת שקיבלתי. שואפת ליציבות? בהחלט.
וגם לזיקוקים.
נשיקות,
בעיקר פורמת.
גל