נשים רוקדות
13 ספטמבר 2019
בתוך האיטנסיביות המשוגעת של הקיץ והחזרה לארץ מצאתי את עצמי מול חווה אלברשטיין, ממציאה נשים רוקדות משלי.
בתוך האיטנסיביות המשוגעת של הקיץ והחזרה לארץ מצאתי את עצמי מול חווה אלברשטיין, ממציאה נשים רוקדות משלי.
מחשבות על האופן בו אנחנו צופים בעבודות ואיך אני מתאמנת בלהיות קצת יותר סובלנית בתערוכות…
קשה להודות אבל פעמים רבות העבודות שלי, ההשראה, מגיעות פשוט מקנאה באחרות. בגברים אני לא מקנאה. זה הרסני.
הסתיו האמריקאי השתלט על חיינו ואני רק מדמיינת אנשים עם ראש דלעת.
נסיוות לקלוע לטעם הקהל המקומי (שוב) נכשלים אבל אני מרוויחה רקמה ליום הנישואין שלי וקולקציה חדשה לכריסטמס. אז הכל בסדר.
רוב הזמן אני לא מרגישה זרה אבל לפעמים פערי התרבות נחשפים במלוא עוצמתם. פוסט על הבמבים בחצר שהניחו על שולחני השראה מתעתעת.
שלושה טריקים (ועוד בונוס) לשמירה על היצירתיות מפעפעת בזמן טיול משפחתי ארוך מאוד. על היומנים המשפחתיים שלנו.
איך אנחנו אוהבות את הציצי שלנו ואיזו מילה נהדרת זו ציצי. הפוסט שבו רקמתי חזייה וגם מילים לאמא שלי, שכרגיל עושה דברים בדרך שלה.
על אמנית הטקסטיל אראם האן ומחשבות על המחט ככלי פוליטי.
אני לא מציקה בכלל ויש לי פוסטים משמחים, או לפחות אותנטיים מאוד, ואשמח לשתף.
אז כאן, הנה פה למטה, נרשמים:
