הביאו את הסתיו (או: ליידי דלעת)
הסתיו האמריקאי השתלט על חיינו ואני רק מדמיינת אנשים עם ראש דלעת.
הסתיו האמריקאי השתלט על חיינו ואני רק מדמיינת אנשים עם ראש דלעת.
נסיוות לקלוע לטעם הקהל המקומי (שוב) נכשלים אבל אני מרוויחה רקמה ליום הנישואין שלי וקולקציה חדשה לכריסטמס. אז הכל בסדר.
רוב הזמן אני לא מרגישה זרה אבל לפעמים פערי התרבות נחשפים במלוא עוצמתם. פוסט על הבמבים בחצר שהניחו על שולחני השראה מתעתעת.
שלושה טריקים (ועוד בונוס) לשמירה על היצירתיות מפעפעת בזמן טיול משפחתי ארוך מאוד. על היומנים המשפחתיים שלנו.
על אמנית הטקסטיל אראם האן ומחשבות על המחט ככלי פוליטי.
על התערוכה של חייהב קאהרמן, על סולידריות הנשים המהגרות ואחוות הפורמות והמאחות, את העבודות שלנו ואת עצמנו.
הצצתי מתוך החיים בבועה האמריקאית ולקחתי על עצמי אתגר כתיבה. בלי יומרות אבל עם רצון לשוב לפשטות נעימה, לכתוב ולספר.
יומולדת לכל הגן וההורים בפעם הראשונה בארץ חדשה… גייסנו את המבנה המוכר שלנו לאירועים ואני מצרפת את כ-ל מה שעבד לנו. ומה שלא.
הסיפור העצוב על נסיוני לחגוג את חג הקווילטריות האמריקאיות ואיך כל דבר רע קרה בלילה אחד.
מערבולת החגים מאיימת להטביע אותי, מזל שנטע המציא בלי לשים לב את התחפושת המשפחתית המושלמת. קבלי את דורה ודיאגו.
@כל הזכויות שמורות לגל אמיר. אין לעשות שימוש בכל או חלק מהתוכן באתר זה ללא אישור בכתב ומראש | הקמת האתר: שרון רותם
אני לא מציקה בכלל ויש לי פוסטים משמחים, או לפחות אותנטיים מאוד, ואשמח לשתף.
אז כאן, הנה פה למטה, נרשמים: