תודה על התגובות שלכן – אין ספק שהפוסט הזה הונע מכוחן.
היה לי נעים לדעת שאכפת ושאיך אומרים כאן אצלנו?
You feel so strongly about it… שזו תגובה אמריקאית קרירה ל: וואללה? עד כדי כך?
אבל ברור שברור… פרמתי.
והאמת שהיה משהו כל כך מנחם בפרימה הזו, שהיתה כנראה באמת אחת היותר רציניות שלי – ככה אני – מאתגרת את עצמי יום יום… תודה רבה רבה על התגובות אבל בסופו של יום הגיע הלילה ולא הצלחתי לישון עם הקווילט הזה.
טוב, זה שגוני עדיין מתעוררת פעמיים בלילה ונטע בא "לעשות לך נעים בגב גל" לא תלוי רק באשמת השמיכה, אבל עדיין, נאמנה לעצמי, פרמתי.
יש משהו מונטני בפרימה.
כמובן שהעובדה שקיבלתי את הרגל ההולכת לתפירת הקווילט הנעימה את הפרימה עוד יותר.
בכל מקרה מפה לשם ותוך לילה אחד ארוך הקווילט חובר לו שנית.
עדיין קמוט, אבל במידה מכרבלת,עדיין מוזר אבל התרגלתי…
בהזדמנות זו כבר הוספתי לנטע עוד כמה חיות חביבות להנעים את שנתו.
ופה ושם הוספתי כמה תכים של רקמה שקצת איחדו את כל המישמש הבלתי אפשרי הזה ל..לכדי משהו.
חמידות או מה?
ורק חוב קטן לתגובה המהממת של שרה… קווילט זה לא פרקטי? קווילט זה הכי פרקטי! כל כך הרבה עבודה מושקעת בכל פרוייקט הכי קטן.. לפחות שישתמשו בו ועוד למטרה מבורכת -אם לא קדושה- כמו שינה (-: ודווקא ככל שמכבסים הקווילט נהיה יותר רך ונעים לטעמי.. ז"ת אני מודה שלא צריך המון… אבל הספקתי להכין די הרבה שמיכות ותכלס עד עכשיו נשאר אצלי רק קווילט אחד קטן. קווילט שאריות בדים שהכנתי לנטע כשנולד, ועכשיו גוני חורשת עליו…
(להלן קולאז' תמונות מהנייד שמצאתי אותו מבצבץ בהן מהחצי שנה האחרונה (-: )
מממ… נראה שבעצם היא כן ישנה, אני יודעת, אבל בעצם רוב התמונות שלה הן מתנומת הצהריים של 20 הדקות.
עם הקווילט, בעגלול.
בשאר הזמן היא זזה מהר מדי למצלמת הטלפון שלי…
אז מעכשיו אולי כבר קווילט זה לא פרקטי אצלנו. שניים זה מספיק.
למרות שהקווילט המעניין הזה (הגדרה מושלמת – תודה כספית) הוציא מאלולה את התגובה הנלהבת:
אם את רוצה אני מסכימה שתכיני לי גם שמיכה.
יפה מצידה, נכון? אני כנראה אמשיך לבקש את התגובות שלכן לחום ועידוד, עם התגובות בבית עוד קשה לי.
בשורה התחתונה, נטע מבחינתי תפור וגמור.
עם שמיכת החיות שלו והפליז הכתום הזוהר איתו הוא מטייל ברחבי המיד ווסט, הילד מסודר.
ביומולדת 3 שלו, בגן החדש השנה, הורשנו להביא רק פירות.
ואם אנחנו מאוד רוצים – אפשר לתרום בשם ילד היומולדת ספר.
שזה אומר לגשת למזכירות ולבחור מתוך הספרים שנבחרו מראש, ספר שנרצה לשלם עבורו ולהביא כמתנה לגן ביום ההולדת. מכיוון שממש לא הכרתי את הספרים בארגז, בחרתי את הספר brown bear של אריק קרל, שאצלנו אהוב בתור הזחל הרעב.
(תנו כבוד לקערת הפירות!)
הספר הפך לכזה להיט אצל נטע, שקניתי מייד עותק הביתה (באמזון כמובן, בדולר פחות..) וכשהוא המשיך לשלוט כאן החלטתי להכין לו פליז עם אפיקציה של הדוב האהוב.
מיותר לציין שרק אחרי שסיימתי לגזור, להדביק בפליזלין, לתפור ולרקום גיליתי שיש בד עם הציורים של הספר? מיותר לגמרי. ברור שברור.
המטרה האמיתית היתה שתהיה לו מוטיבציה להסתובב עם פליז בצבע כתום זוהר, שיבלוט לי בכל מקום. גם הוא זז מהר מדי.
המטרה הושגה.
זהו, מעריכה את העובדה שנשארת עד הסוף, ועוד בשני חלקים!
ומעכשיו נותנת למכונה לנוח – יש לי צלחת פסח על הראש, סדר ראשון בלי אמא.. סדר ראשון בלי כלים… בהצלחה לכולנו.
נשיקות,
בעיקר פורמת
מה חשבת? אשמח מאוד לדעת
4 תגובות
משוגעת. אין לי מילה אחרת לתאר. אבל יצא מהמם גם השמיכה וגם הכי הכי החולצה (אני מתה על בגדים, אז קנית אותי בכתום זוהר). שיהיה פסח שמח ונעים!
תקשיבי, עם כל הדרך (ועדיין בדיעבד אם הייתי נשאלת הייתי נגד להתחיל לפרום) בסופו של דבר אם להיות אובייקטיבים – הקווילט מ-ש-ג-ע! בסידור החדש שילובי הצבעים מעולים והריקמה מאד מאד מוסיפה! אז את מצד אחד משוגעת, מצד שני מהממת!
הדרך הייתה קשה אבל התוצאה מקסימה (ועדיין מעניינת 🙂 )
כבוד שלא נשברת!!!
אני תקועה באמצע שני קווילטים כבר כמה שנים 🙁
טוב, אני מרגישה שאני חייבת הבהרות. אז ראשית, כשאת אומרת לפרום את מתכוונת שלא רק שפרמת קווילט שלם (שרק זה נראה לי כמות עבודה בלתי אפשרית בעליל) – גם תפרת אותו מחדש בצורה מתוקנת. טוב, הסיבה לא הצבעתי עבור האופציה הזאת היא שהיא נראתה לי (ועדיין נראית) בלתי אפשרית בעליל מבחינה אנושית, שלא לומר לאמא ל-4. למעשה יש פה כל כך הרבה מרכיבים שלא נראים לי אפשריים במסגרת 24 שעות ביממה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל… 4 ילדים? לא חשוב. את סופרוומן, אין ספק. התוצאה נראית לי יפהפייה. נכון, זה לא נראה קווילט לתלות על הקיר בתערוכה, זאת נראית שמיכה ביתית לילד בר מזל, אבל בתור שכזאת – מקסימה. אז יפה שפרמת (עדיין לא הייתי מעזה להמליץ לאף אחת על ויה דולורוזה כזאת, אבל את החלטת בעצמך…) ועוד יותר יפה שלא השלכת הכל לכל הרוחות כמו שאני הייתי עושה אלא תפרת מחדש… ובעניין שימושיות: ראשית, הקויילטים שכה התקנאת בהם בתצוגה ההיא – אלה שתמיד רואים תלויים על הקיר ששלושה דורות של משוגעות עבדו עליהם 30 שנה? אני לא מאמינה שמישהו אי פעם מתכסה בהם (או מכבס אותם), ומכאן היתה תגובתי. כמובן שאם משתמשים בזה – זה שימושי. לי באופן אישי אפילו הדוגמאות הביתיות יותר של הקווילטים תמיד עושות יותר הרגשה של כיסוי מיטה מהסוג שאמהות מלמדות אותך לסדר את המיטה ולפרוס, וכשאת באה למיטה – אצל ההורים או בבית מלון – את תמיד צריכה להסיר כדי להכנס מתחת לשמיכה האמיתית ולא ברור לך איפה לשים את הכיסוי הארור… אף פעם לא ממש התחשק לי להתכרבל בקווילט עצמו. אני מניחה לאור כל האמור בפוסטייך שהבעייה פה היא אצלי בראש והקווילטים שלך אכן שימושיים. וטוב שכך. עדיין – כמה עבודה נכנסה לשמיכה הזאת? את מטורפת?? ולחשוב שכל זה אמור היה להתחיל כטכניקה ביתית להשתמש בשאריות בדים… נראה לי שכל העניין איבד כיוון מתישהו… אבל אין ספק שכיף לילדים שלך. לי, אגב, יש אחד שבכל השנים של גיל הגן היה מאוהב בצבע הכתום וכמה שיותר בוהק – הרי זה משובח, אז לא נאלצתי לתפור דובים כדי למצוא אותו בקהל, נהפוך הוא – הייתי צריכה לחפש בנרות סווצ'רטים שאינם חומים או אפורים דוחים (או ורודים, אם להציץ במחלקת הבנות. צבעים אחרים לפעמים פשוט לא קיימים פה…). בכל מקרה – כה לחי. אני כרגע בתקופת יובש תפירתית, אבל כבר יש אצלי הזמנה מהבת שלי לבנטו-בוקס (שהיא מרשה לי לתפור לה אם בא לי…) ואני בונה על ההדרכה הישנה שלך בנושא. לכשתחזור אלי היכולת לתפור.