תערוכה נודדת

מוזיאונים חינמיים וגן חיות חינמי זה יופי של דבר. כמעט כל שבוע אנחנו מבקרים במוזיאון ולוקחים את הזמן… כלומר לא לוקחים הרבה זמן. ביקרנו במוזיאון לאמנות לפחות 5 פעמים ועדיין לא ראינו את כל הקומה הראשונה..  גם כי הוא גדול וגם כי אין לחץ להספיק משהו. 
מגיעים, רואים ומדברים וברגע שנטע מתחיל לאבד סבלנות מתקפלים (הטריק הוא כמובן להתקפל רגע לפני אבל אני עדיין לא מספיק טובה בזה בשביל לתת עצות לאחרת…).
אבל לפעמים צריך להפיח חיים בביקור, וכאן נכנס הטריק הכי שווה – 'קליפ בורד' ועפרונות!

הבטחתי תמונות אינטליגנטיות או לא?
אומנם התמונות לא מהמוזיאון אלא מגן החיות – אבל בחורף הקפוא כאן זה אותו דבר… תצוגה. יותר אינטראקטיבית – קצת יותר מבאסת לגדולים שכבר קשה להם לראות חיות בכלוב – אבל בסוף, כמה זמן אפשר לבלות בחלל סגור מול ציפורים??

מתחילים מסיבוב "רגיל" וכשכבר ראינו הכל שולפים את הלוחות, ניירות (ביה"ס מספק לנו שפע, אני לא מספיקה לקרוא חצי ובסוף הם הופכים לטיוטה) ושלושה עפרונות.  
(למעלה דור, אני והמקור המצולם – מקור מצולם זה מצחיק (-:  
כל המתחם עם כלובי סורגים דקים-דקים, כמעט אפשר לשכוח שהן כלואות כאן…)

אני אוהבת לרשום ליד הילדים, יש להם תמיד ביקורת על הסקיצות שלי אבל אני רואה איך הם משווים ולומדים קצת כל פעם.

הפעם האחרונה היתה מוצלחת, כלכך נהנתי מהרישומים שלהם שהחלטתי לצעוד בזהירות במדרון החלקלק… ולמסגר.
מדרון תלול וחלקלק כי עכשיו הם מצפים ליחס זהה לכל שרבוט על פיסת טיוטה מקומטת. בעיה.

בחרתי בשני רישומים, התלבטתי אם לקחת את אותה ציפור אבל רציתי להמנע מהשוואות בינהם.
 וגם אהבתי במיוחד את אלו (-:

העתקתי כשאני מגדילה קצת את הרישומים, ציירתי כתם לבן באקריליק ועליו העתקתי את הרישום כך שנוצר שילוב מעניין יותר עם הרקע-המסגרת והפספרטו.

ואז גוני הגיעה והודיעה שעדיף שאתלה אותם מהר לפני שהיא תמצא להם סידור מחודש.

נמצא מקום זמני בחדר העבודה (או כמו שאורי קורא לו: "חדר ההשראה" כי עבודה לא ממש נעשית בו…)