חלומות של ילדים

יש אמהות שכל החיים רצו להיות בלרינה ומהרגע שנולדה להן בת דחפו אותה להצטיין בחוגי ריקוד, אני ? רכשתי את המשחק just dance באקס בוקס לבנות שלי- כנראה שלא חלמתי להיות בלרינה.

יש את אלו שתמיד חלמו על בת עם צמות ארוכות ואז נולדו להם רק בנים, אני? לא אפרט את הטראומה שאמא של אורי גרמה לי כשהתעקשה לעשות לי צמות בגיל 21 – כנראה שלא חלמתי על בנות אז.
כך קרה שבמשך 13 שנים כמעט שלא ניצלתי את זכותי להגשים חלום דרך הילדים, וזה, לכל הדעות, בזבוז משווע. אל חשש התיקון הגיע גם הגיע!

בתחילת החורף פצחנו בתכנון חגיגות יום ההולדת של אלולה וגוני (10 ו-4, כן הזמן טס וכו' וכו') וכשהתכנסנו לדון בשאלת המתנה…הן לא ידעו מה לבקש.
כלומר, אלה ביקשה יומולדת לכיתה ואצלנו הנוהג הוא או יומולדת או מתנה אבל היה ברור שגם אם האופציה היתה עומדת על השולחן אין לה מושג מה לבקש.
שתי בנות גידלתי ללא רצון חומרי משלהן, ללא שאיפות מרחיקות לכת ותוכניות גרנדיוזיות לעתיד… שזה מטריד בהמון רמות (אולי לא ערכיות) אבל בעיקר מכיון שאני חושדת שהן פשוט הבינו שאחיהן הבכור גמר את מכסת השאיפות הגדולות לחומר (ואין מצב שהוא לא יודע בכל רגע נתון מה הוא "צריך").

הסכמתי לעזור להן ולחשוב יחד איתן, מה הן באמת צריכות, מה היה מסב להן אושר. מפה לשם הסתבר שהן ממש, אבל ממש רוצות לול תרנגולות.

שנים שאני חולמת על לול מתוק מעץ, עם תרנגולות מאושרות ואפילו לא חייבות להיות יפיפיות או משהו, שיטילו ביצים ויקרבו אותי עוד צעד בטבעונות המתקשה שלי, כאלו שאוכלות את כל הזבל האורגני שבמושבה הזו אין לו אפילו קומפוסטר אחד לרפואה. כן, כי ככה הבנות שלי, תמיד חושבות פרקטי על טובת המשפחה. מגשימות חלומות.

סוגיית שווי המתנה בהחלט עלתה… במיוחד שאלה כן קיבלה מתנה יומולדת לכיתה אבל אני? מרגע שהרגשתי איך החלום שלי (כאילו, שלהן) קורם עור, גידים ונוצות מהרתי להתאמץ ולמצוא פתרונות. פתרונות שיניחו את דעתו של אורי. בעצם תמיד חלמתי לפצוח בקמפיין מימון המונים, ולאחר שראיתי את מחיר הלול הנחשק (נחשק על ידי) הבנתי שכאן טמון הפיתרון..  לשמחתי לא ניסיתי את כוחי בחלום גדול יותר כי קמפיין המימון שלי נכשל נחרצות וחוץ מאמא שלי וגיסתי שעוד לפני שסיימתי לדבר כבר שיתפו מסך מהפייבוקס, כל שאר המוזמנים, איך לומר? לא שיתפו מסך.
עדיין ברשימת הקרדיטים היו לנו דודים שהביאו נסורת, חברים עם שק תערובת, הסבתא ואנחנו היינו אחראיים על הלול עצמו והחברים הכי טובים קיבלו את הדובדבן שבקצפת: למצוא, לרכוש ולשנע לצפון זוג תרנגולות. הם עמדו במשימה.

שמתי לב ששתי השאלות הראשונות שהילדים פוגשים בנוגע לצמד הן:

1. האם הן מטילות ביצים? (בקצרה: לא. הסברתי שאנחנו סובלניים לכל סוגי המגדרים ולא מתערבים לאף אחת ברחם. ובכלל מי ירצה להטיל ביצים לעולם כזה של חוסר ודאות?)
2. מה שמן? שאלה מצויינת וכמובן שזה לא החלום שלי אז השתדלתי לא להתערב.. אבל חבל.

בחירת השם היא כידוע התגשמות ההורות פרה-הלידה ויש מצב שאנשים מאמצים חיות מחמד רק בכדי לתת להן שמות.. ואם חושבים על זה, ברגעים הנדירים שבא לי עוד ילד באופן תיאורטי, ולמקרה שאורי קורא – לא בא לי עוד ילד!- זה כי עדיין יש לי שמות טובים בארסנל.

וגם כאן בדיוק כמו לפני כל לידה, הקולות רעמו והמזגים התלהטו ואפילו הפשרה שהוצעה שנקרא לתרנגולת אחת "אלזה ואנה" (צוות גוני שהתעקש על זכותו כבעל השמחה) ולשנייה "חרמונית" (צוות נטע, שלא מודע לכך שקיים פריט לבוש הזוי בשם חרמונית) לא התקבלה.
הגיעו להן התרנגולות ללא שם.
ניקרו וקדקדו להנאתן. לימדו אותנו שהן לא אוהבות פלפלים אבל עגבניות מתקבלות בשמחה ושמות? אין.

ואז מספר ימים לאחר איוש הלול אירעה תקרית מטלטלת. ישבתי ועבדתי בסטודיו כששמעתי אותן זועקות לעזרה וצורחות "אמא! אמא!" מכיון שזה לא היה מכיוון השירותים קמתי ויצאתי החוצה ותפסתי את הכלב (המנוול) של השכנים עם אחת מהן בפה. לאחר שניגבתי ממנה את הריר ותיקנתי במומחיות בעזרת אקדח סיכות את הלול וגם פרסמתי פוסט חצי זעום בפייסבוק וגם נאלצתי בלילה ללכת ולהתעמת עם השכנה (לא מועיל) הבנתי שלפחות דבר טוב קרה: הבנתי שאני אוהבת אותן בכל ליבי וגם בזכותי נמצא להן שם.

ומאז הן נקראות: אלזה ומזל.
מזל ללא שום מטען עדתי. באמת. אמרו לי שלקטנה קוראים אלזה וכששאלתי איך קוראים ל"שנייה" אמרו לי: נו, איך אומרים luck בעברית? אז כזה, מזל. על שום שניצלה ביד חזקה וזרוע נטויה מפה פינצ'רי.
ומאז הן ככה. ככה מסתובבות בגינה ומקשקשות האחת עם השנייה, כל הזמן מסביב לאוכל. לאכול ולקדקד. סופ"ש בצפון עם חברות אבל לכל החיים. הן אני בגלגול חיים אחר או בשאיפה. בי נשבעתי.

בכל מקרה סיפור הגשמת החלום שלי כמעט ונישכח ממני כבר, שזה עצוב קצת כי בכל זאת צריך עכשיו חלום חדש, אבל בימים אלו בהם אני בעיקר בוהה בכאוס שסביבי, גיליתי שהתרנגולות למדו להכנס לבד לבית שלהן בלילה. וזה ריגש אותי מאוד.
הופה! הרמתי לעצמי, אז את לא כזו אמא גרועה, מה? התמדת והייתי סובלנית והנה, יש תוצאות!
וזה, יקירתי, לא מעט היום (-:

ובכל זאת בשביל לסגור את מעגל הגשמת חלום הבלרינה… אמנם מלפני הקורונה, כי לא היה כאן פוסט פורים שמח ראוי: תמונה של "ברלינה-ליצן" (ברלינה=בלרינה עם כובע שאמא שלה הכינה בלילה לפני כי היא הייתה אמא ממש חכמה ולא נגעה בדבק חם כשזו רצתה להתחפש ל"חג חנוכה", לא שלפה בדים כשהיא החליפה לתחפושת "שקדיה פורחת" והפנתה לארגז התחפושות כשהיא רצתה להיות באטמן וגם צפתה שבלילה לפני היא עוד תחליף תחפושת. את הקטע של בלרינה-ליצן האמא פחות חזתה…). 
נשיקות
ותהיו תרנגולות טובות לחברות שלכן.