רוקמת אותי (והדרכה)

רגע אחרי (-:
מצרפת תיעוד קצר שהוא גם קצת הדרכה, למי שרוצה לנסות עבודה באקריליק ורקמה.

בהתחלה זה היה שרבוט קטנטנן ביומן, אחרי שראינו את התערוכה במוזיאון (וזה קרה בפוסט הקודם).

ואז זה הסתיים.

ממש נהנתי, גמעתי את העבודה הזו ביומיים – ועוד ביומיים של סופ"ש.. לא סתם יומיים – שעה פה ושעה שם ועוד כמה בלילה. כמובן.

אז כמובן שאפשר לוותר על החלק המגוחך של הסלפי המקיא… וכל תמונה שאת אוהבת תעבוד מצויין עוד יותר.
אני אוהבת לעבוד עם תמונות שצילמתי (לאו דווקא תמונות "דיוקן") – מרגיש לי שלי מהרגע הראשון, כל הזכויות לי וכו'.

אחרי סקיצת הרעיון הבסיסית ההחלטות הראשונות הן:
– באיזה חלק מהצילום להשתמש (היו לי כמה אופציות ובחרתי בזו שמשאירה קצת יותר מקום לפרשנות, בסוף הפוסט הקודם רואים את כל התמונות שחשבתי עליהן)
– איפה בגדול ארצה להוסיף את הרקמה (הקיא/חלום/מחשבות/שיר/נשמה/דיבור שלי במקרה הזה)

1. הדפסתי את התמונה ופשוט עברתי על קוי המתאר עם נייר קופי של פעם (בד – מעליו נייר קופי ומעל התמונה המודפסת). יש עוד המון דרכים להעברת תמונה לבד אבל זו הפשוטה והמהירה לי.

זה השלב שבו אני נפרדת מהצילום ומתחילה לזרום עם הציור, אני לא מאסכולה ריאליסטית ודווקא הקווי מתאר ומשטחי צבע מאוד מתאימים לי, וגם מחמיאים לי, לדעתי (-:
מעבר לקווים המתארים אני אוהבת להוסיף פרטים שנותנים את האופי, במקרה של העבודה הזו פתחתי דרמה אישית עם הצוואר שלי אז החלטתי להדגיש בו את הקפלים, העובי, נו הגיל…

 2. לצייר.

אם תהית מה הצבע שלי, כאילו my true colors… אז מסתבר שאני בעצם לבן עתיק עם ורוד קאמו ונגיעות לבנדר (-:
בשלב הצביעה אני מנסה ליצור שכבה שממש אוטמת את הבד – ליצור קונטרסט בין הבד ומאוחר יותר הרקמה לבין משטח הצבע. אני אוהבת את האפקט של משטחי חומר שונים.
לגבי ערבוב צבעים.. אני עצלנית. מה שאפשר להוציא מהבקבוק – לקחתי.

הצביעה נעשית אצלי "מסביב" לקווי הרקמה העתידיים.
אפשר כמובן לרקום ואז לצבוע – לי זה פחות עובד כי אני לא מדוייקת ותמיד עולה עם הצבע על החוטים (בפעם האחת שניסיתי בכל מקרה). אני משאירה קו ריק בתוך משטח הצבע.

3. לרקום
התחלתי ברקמה בדמות, בחרתי בצבעי חוט שקצת מתקשרים אבל גם נותנים ניגודיות מעניינת (בעיני)

ותמיד אפשר לעבוד במקביל.. כאן אפשר לראות שלא הצלחתי להחליט על צבע לחולצה, השארתי את זה לסוף.

אפשר לסיים בשלב הזה, אפשר להוסיף בדים ברקע (רושמת לי להעלות בהזדמנות דוגמאות אחרות) וכאן חיכה לי כתם הרקמה שכבר רציתי להתחיל!
בסקיצה עוד חשבתי לרקום את החוטים כחוטים אבל תוך כדי העבודה כר הבנתי שאני רוצה "כתם". עוד התלבטתי אם להשאר בגווני ירקרקים מגעילים אבל מאוד רציתי להשתמש בכל שאריות החוטים מהעבודות של החודש האחרון, איזה נרטיב פנימי שלי על מה שאני מוציאה החוצה.

וכחשבתי על צורה לכתם הזה הבנתי שהוא צריך להיות שוב אני… לפחות כצורה כללית וגם אם זה לא מובן. איזה אושר זה לעבוד על משהו שלא חייב להיות מובן (-:

העבודה עם הצבעים במעבר של קשת הגיע מפתרון שחיפשתי לבחירת צבע מהירה מבלי לחשוב יותר מדי – ערימת חוטי שאריות, חלק קצרים וחלק ארוכים, היה לי קל יותר להתחיל לפי משפחות (חומים, צהובים, כחולים, סגולים וכו). עבדתי על מקטעים באורך החוט ואני מאוהבת בתוצאה…

וזהו..

עכשיו רק נשאר למצוא את הכיוון המתאים, בעצם לחשוב מחדש על הקומפוזיציה. בעולם מושלם יותר הייתי עובדת עם מספיק בד בשוליים ויכולה לשלוט טוב במשחק הקומפוזיציה המחודשת הזה, אבל אני כאמור אני, מצאתי משהו שטוב לי איתו. במסגרת המגבלות.

אולי יום אחד אני ארגיש יותר בנוח עם טקסט בחלק העליון. מרגיש לי שכמה שורות "יומן אישי" ברקמה של כתב יד צפוף כזה נדרשות פה.
4. הכי קשה זה להחליט מתי מסיימים (-:

תודה שקראת, הפרוייקט היומי הזה בהחלט הניע אותי להתחיל ו-לסיים (גם אם ביומיים). וכבר להתחיל לכתוב שוב כי לא סיימתי…
נתראה בקרוב, נשיקות ושבוע טוב
בעיקר פורמת,
גל