אז מה -אני- עושה כל היום?

השבוע אני חוגגת חצי שנה. לפני 6 חודשים נשמתי עמוק, אספתי אלי את כל קלישאות ה"את המבקרת הכי גדולה של עצמך", הנחתי לרגע בצד ופתחתי עסק. עסקון. עסקצ'יק.
גוני – כבר בת שנתיים – עזבה אותי (מ-9 עד 16, לא משהו דרסטי) ואני הסתכלתי על הבית שקנינו ונבחר בעיקר בשל הבייסמנט הגדול, המואר והפתוח לגינה, צבעתי את הקירות בתכלת, הזמנתי ארגזים והתחלתי ל"עבוד בסטודיו".
התעלמתי מהתואר הישן והאהוב שלי, "ראש המחלקה לעיצוב למדיה חדשה", ארוך מדי בכל מקרה, ועצמתי ממש חזק עיניים ואוזניים: לא עצרתי כשלא היה לי לוגו, לא היה מיתוג, והשם.. אפשר היה להשקיע עוד זמן בשם. על זה אני מצטערת מאוד.  אבל, עמוסת קלישאות וכו' כאמור – לא עצרתי ו – Gal's Studio ואני התחלנו.

האמת היא שלא היה לי אכפת שאין לי לוגו ושם מצויינים כי לא התכוונתי לספר לאיש ממכריי מה אני עושה כל היום. קלישאות או לא, אבל הכל נראה לי עדיין קטן ולא אמיתי או מרשים מספיק. שאני לא אמצה את הפוטנציאל שלי? (-:
המחבוא שלי כאן, רחוק מכולם, מאפשר לי לעבוד בקטן. לרקום. לצייר. לשחק בתמונות של אנשים זרים ולשים חלקים ממני בבתים של משפחות שלעולם לא אפגוש. נוח לי במחבוא.

התחלתי בחודש נהדר, כריסטמס היה טוב אלי ומכרתי המון. המון. המון. בסכומים זעומים אבל העיקר לעשות, להראות.
ואז הגיעה השגרה, למרות שאין אצלי שגרה אף פעם והכוונה יותר למאמצים שנלווים לעסק. השיווק, אוי השיווק… כתיבה באנגלית בבלוג שפתחתי, מכירה בקבוצות פייסבוק אמריקאיות, נסיון להבין את נבכי Etsy. החיים זה לא כריסטמס! אבל מסתבר שפוטנציאל לא ממומש יכול להיות כייף גדול.

והימים חולפים. ועוד חורף חרף ועוד אביב אבב (ואת הציטוטים של מאיר שלו אי אפשר להוציא ממני גם בקיץ) ומה שנשכח זו חדוות הכתיבה. יצירה קיימת ועוד איך והראש מלא רעיונות, או לפחות תמיד יש עוד רעיון אחד נוסף… אבל הכייף של לכתוב בבלוג שלי, בעברית, פשוט לספר לך ולי על משהו טוב, או רע או מצחיק, או קטן, נעלם. והתגעגעתי מאוד.
ותמיד יש זמן להכל, אולי לא לשינה אבל תמיד יש זמן לעוד משהו אחד קטן שעושה טוב נכון? אז הנה אני מקבלת על עצמי אתגר, לא – רגע:
אני לוקחת לעצמי אתגר!
אתגר כתיבה. בלי יומרות (סתם, ברור שעם מלא יומרות) אבל עם רצון לשוב לפשטות נעימה, בלי ספלינג צ'ק ובלי הרהורים עסקיים ושיווקיים. לכתוב ולספר.
התלבטתי אם אצליח לכתוב ברצף ומה זה בכלל אומר עליך? תקראי? מוסיפה עוד קלישאה לערימה שלי, אוזרת אומץ.
אני מצטרפת בשמחה ל(פחות) מחודש כתיבה רצופה – יחד עם חגית אזולאי-רוזנס המאתגרת הרשמית שלי- ונראה מה יוליד יום.

ואומנם לא ממש סיפרתי בסוף מה -אני- עושה כל היום.. אבל הי! יש לי זמן עכשיו (-:
נשיקות,
בעיקר פורמת.
גל.